<h1>סמ"ג לאוין סימן רס"ו רס"ז</h1>
<h2>דף ג:</h2>
עבודת הארץ בשנה הששית שלשים יום סמוך לשביעית אסור הלכה למשה מסיני מפני שהוא מתקנה לשביעית ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר מפי השמועה, וגזרו חכמים שלא יהא חורשין שדה אילן בערב שביעית בזמן המקדש אלא עד עצרת ושדה לבן עד הפסח, ובזמן שאין בית המקדש קיים מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה (רמב"ם שמיטה ויובל פ"ג הל' א') כדאמרי' בפ"ק דמועד קטן (ג' ב') רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים האילו והתירום דקסברי כי גמירי הלכה בזמן שבית המקדש קיים אבל האידנא לא.
<h2>דף יג.</h2>
שנינו בתרומה בפרק שני (מ"ג) הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שישראל חשודין על השביעית ואם תאמר בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי (רמב"ם שמיטה ויובל פ"א הל' י"ב). החורש שדהו או נרה או זבלה בשביעית כדי שתהא יפה לזריעה במוצאי שביעית קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית אבל אם מת בנו זורע (שם הל' י"ג ע"ש) כדמסקי בפרק מי שהפך (מו"ק י"ג א').
